מאוהב

סיפור מסופר בעל פה בבר במלון, בין שני זרים – גבר אלמוני לאישה אלמונית – בשעות אחר-הצהריים, בעיר ניו יורק בתחילת שנות החמישים. ״מאוהב״ הוא מהמקרים הנדירים הללו: יצירה יחידה במינה מאת סופר שנשכח לחלוטין, ומתגלה מחדש כעבור חמישים שנה בארכיון ההוצאה האנגלית "פיטר אואן". ואז, במהרה, הספר מתורגם לשפות רבות וזוכה לתחייה.  ספר פשוט לכאורה, סיפור אהבה המסופר בקולו של גבר מאוהב, בודד, אבוד במבוך התאהבותו באישה, גם היא מאוהבת. רקע עירוני, מתח, כאב, מסתורין, עסקאות, קנאה. הספר הולך  ונעשה אינטנסיבי, הנשימות מתקצרות עם הלמות הלב. סוד קסמו של ״מאוהב״ נובע מהלחן המדויק שלו, מהנוסח האישי כל כך של התכנים, כאילו היינו לכודים בתוך יצירה של תלוניוס מונק או בתוך סרט של רוסליני או של סמואל פולר. "תשע נשמות" מזמינה אתכם לפגוש סופר המקרין אור ספרותי על מי שפוגש אותו.  "יצירת מופת קטנה." (אליזבת בואן, הסופרת האירית-אנגלית הנודעת) "לעיתים נדירות בלבד הזדמן לי לראות תיאור בהיר וחי כל כך של התפוררותה של מערכת יחסים, כך, עם כל הפרטים הקטנוניים והבנאליים הנלווים לה. זהו ספר כאוב, רענן, יפה להפליא, שיישאר איתך." (זיידי א. סטיין) אלפרד הייז (1911 – 1985), היה תסריטאי, סופר ומשורר שנולד למשפחה יהודית לונדונית. כשהיה בן שלוש החליט אביו – ספר, נגן כינור ולפרקים גם סוכן הימורים – להגר, והמשפחה הגיעה לניו יורק. אחרי שסיים את לימודיו בקולג' של ניו יורק עבד כעיתונאי והחל את דרכו כמשורר. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא האמריקאי והוצב באיטליה, ובסוף המלחמה נשאר ברומא ועבד כתסריטאי בסצנת הקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי. בין השאר השתתף בכתיבת תסריטים לסרטים "גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה, ו"פאיזה" של רוברטו רוסליני, ואף היה מועמד לאוסקר. בסוף שנות הארבעים חזר לניו יורק ועבד כתסריטאי בתעשיית הקולנוע ההוליוודית (שם עבד גם עם פריץ לאנג) ובטלוויזיה. במקביל פרסם שבעה רומנים, סיפורים קצרים, מחזה ושלושה ספרי שירה. "מאוהב" הוא ספרו המפורסם ביותר, והראשון המתורגם לעברית. “והוא, עומד, מלא חיים / חיוך לו מצוֹדד / אומר "מה שהם לא הרגו / עוד חי וּמִתאַגד. / עוד חי וּמִתאַגד!" כתב הייז בשירו הידוע "חלמתי על ג'ו היל אתמול" שהיה לשיר-עם אמריקאי המוקדש לגיבור מעמד הפועלים, ג'ו היל, פעיל חברתי למען איגודי עובדים, שהוצא להורג. "צריך יותר מאשר רובה כדי להרוג בן אדם", כתב הייז באותו שיר שביצע פול רובסון ורבים אחרים, ולימים שרה בוודסטוק ג'ואן באאז.